פתוח סגור פתוח

"הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ." (קהלת א', ו')

זמן קצר לאחר שהתחלתי לצאת איתה, פגשתי את חברי. זה זמן רב שלא ראיתיו, מאז לימודינו המשותפים, וכמנהגם של אנשים דתיים, נפגשנו ביציאה מבית-כנסת, בתחנה המרכזית. זאת היתה פגישה חטופה, 2 דקות של "מה נשמע?” ו"מה קורה?” ואז ריצה מהירה שמאלה וימינה. אבל רגע לפני פרידה דחף לי חברי ספר ליד, וציווה עלי "קרא".

קראתי.

הספר המסתורי "צלה של הרוח", גורר את דניאל, גיבור ספרו של קרלוס רואיס סאפון, למסע חיפוש מסתורי אחר מחברו של ספר אבוד. המסע אשר מתחיל בבית הקברות לספרים נשכחים, שם מוצא דניאל את עותקו האחרון של הספר, נמשך ומתפתל בסמטאותיה החשוכות ורדופות הרוחות של ברצלונה, עובר לפריס, לארגנטינה, ומסתיים לבסוף בליבו של דניאל.

שני מעגלים מוליכים את הסיפור – המעגל הראשון הוא מעגל המציאות העכשווית: חייו של דניאל המנסה לפענח את צופנו של חוליאן קאראך, מחברו האבוד של "צלה של הרוח", תוך שהוא מצליח לחבר פרט לפרט, חלק לחלק, קו לקו, בסיפור החיים המפותל ומלא התהפוכות, שהוביל את הסופר המסתורי לברוח, להיהפך לצל שחור, ולפעול להשמדת כל עותקי הספר.

מסע זה מוביל את דניאל דרך כל פיסות העבר של קאראך למאבק פנים אל פנים עם אויבו הגדול ביותר של קאראך, מפקח המשטרה האכזר פומרו, לגילוי אהבה חדשה, דוקא בבית חברו הטוב ביותר, ולמציאת ידידים נאמנים המצילים אותו פעם אחר פעם מפגעים ומייסורי חיים ואהבה. לבסוף יצליח דניאל לפגוש את קאראך, העוקב אחר האדם הכמעט אחרון שעוד מחפש אחריו, להרוג את אויבו ומבקש רעתו וכמובן שגם להתאחד בשלום עם אהובתו.

המשכנו לצאת, היא ואני, בשלב מסוים גיליתי שחברי היה האחרון איתו היא יצאה לפני שנפגשנו. היא טענה שהם הסתובבו הרבה, שלא הגיעו לשום מקום, שהם חזרו שוב לאותן נקודות, שהוא גרם לה סחרחורת.

המעגל השני המוביל את הספר הוא מעגל חייו האמיתיים של קאראך, המתגלה לדניאל באמצעות ביתו של האחראי על בית הקברות לספרים נשכחים, אשר לקחה את קאראך תחת חסותה, והצילה אותו ממוות ומחידלון.

מעגל חיים זה, המתגלה לקורא בצורה ישירה ביותר, ועם זאת דורש קריאה מוקפדת וקפדנית בניסיון לעקוב אחר הסאגה המתמשכת של קאראך, מסביר מחד, את פיתולי העלילה, ומאידך, מראה כי תמונת חייו העכשוויים של דניאל, וחיפושיו הנואשים כמעט אחר קאראך, מהווים תמונת ראי לחייו של קאראך עצמו. המכשולים מולם עומד דניאל, האהבה עימה הוא מתמודד, האנשים הרעים המנסים לפגוע בו, הינם כולם העתקים, ולעיתים אף המקור, של הצרות אשר פקדו את קאראך, ובכך הופך דניאל עצמו, בחיפושיו אחר קאראך, לקאראך חדש, הכותב את סיפורו תוך כדי תנועה ברחובות ברצלונה.

סיום הספר יכרוך את שני המעגלים האלו יחדיו – חייו האמיתיים של דניאל יפגשו בצללי חייו של קאראך, יתעמתו מולם, וינצחו אותם עם התגלותו של קאראך האמיתי והמציאותי, שיוביל, כמובן, להתאחדות מושלמת של דניאל ואהובתו.

לבסוף נפרדנו. נזכרתי בספר. קראתי אותו שוב.

בעודי מסתובב מדוכדך ברחובה של עיר פגשתי פתע שוב את חברי. “שלום", צהל הוא לעברי. “שלום", עניתי מדוכא. "מה קרה?” "פשוט בדיוק...” מיהרתי לעצור את עצמי בטרם תפיל אותי לשוני במלכודת חוסר הטאקט, “פשוט קראתי שוב את הספר שהבאת לי...” אמרתי בעודי מוציא את הספר מתיקי, “והוא גרם לי שוב ממש להתרגש...” המשכתי לקשקש עוד מספר מילים על סיבובים ומהלכים ומעגלים נסגרים. “כן, אתה צודק" אמר. “הספר באמת מעגלי". רגע שתקנו שנינו. “אתה יודע" המשיך, “פעם יצאתי עם מישהי שאמרה שלפעמים צריך פשוט ללכת ישר, להפסיק להסתובב...”. "כן", חייכנו שנינו בחיוך של יודעי עניין. “אבל אני חושב שהחיים לא מפסיקים לסובב אותנו במעגלים. להביא אותנו לאותם מקומות, אבל לגלות שהגענו לשם אחרת לגמרי", “כן", אישר, “אנחנו חוזרים שונים לאותם מקומות". “תשמע", המשיך, “בדיוק חשבתי על מישהי שממש מתאימה לך...”

קליק.

מעגל נסגר, מעגל נפתח.

אבל זה כבר סיפור אחר.

"גבר צעיר, ששיבה קלה זרקה בשערו, צועד ברחובות ברצלונה, הלכודה תחת שמיים של עפר ושמש מהבילה, הזולגת על שדרות הרמבלס במחרוזות נחושת נוזלית. הוא אוחז בידו של ילד כבן עשר, שמבטו שיכרון המסתורין שעוררה בו הבטחתו של אביו עם שחר, ההבטחה של בית הקברות לספרים נשכחים. "חוליאן, את מה שתראה היום אסור לך לספר לאף אחד, לאף אחד", "אפילו לא לאמא?" שואל הילד בקול קטן, אביו נאנח, נסתר מאחורי החיוך העצוב שרודף אותו כל חייו, "לאמא כן כמובן" הוא משיב, "אין לנו סודות ממנה, לה אתה יכול לספר הכל", כעבור רגע קל מטשטשות בהמון דמויותיהן של האב והבן וצעדיהן נעלמים לעד בצלה של הרוח." (סיום "צלה של הרוח").

(מעגלים נפתחים ונסגרים, גילאים 0-120, חינם. “צלה של הרוח” - קרלוס רואיס סאפון, "פתוח סגור פתוח" – יהודה עמיחי)