"ממעמקים קראתיך ה' – לא מעומק אחד בלבד, אלא משני מעמקים, שאף שלאחר נפילתי בעומק הראשון קראתיך, ולא בלבד שלא נעניתי ולא נושעתי, רק עוד נפלתי לעומק שני, עומק בתוך עומק, מכל מקום הנני מתחזק ושוב קורא אותך" ("אש קודש”, שבת “שובה”, תש”ב)
"יחיינו מיומיים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" (הושע ו')
"זקני טרם הלבין, וראיתי, כמאמר חז"ל, עולם בנוי ועולם חרב ועולם בנוי" (הרב יהודה עמיטל)
בכיתה י"ב גיליתי לראשונה שאפשר ללכת באויר. הצורך הדחוף לזייף book-report, מבלי להורידו מהאינטרנט, לצד חוסר רצון וזמן לקרוא עוד ספר באנגלית הוביל ללקיחת הספר "מר ורטיגו" בעברית ממדף הספרים, ולצלילה עמוקה לתוך עולם המציאות, הבדיה וצירופי המקרים הפנטסטיים של פול אוסטר (Paul Auster).
גיבור הספר, וולי, הוא ילד אשפתות המתגולל ברחובות ללא אוכל ובגדים, עד לרגע שבו לוקח אותו תחת חסותו "מאסטר יהודי" המאמן אותו בקפדנות ואכזריות יתרה, ומלמד אותו ללכת באויר, לתדהמתם, וכספם, של אמריקאים ארציים. הסיפור נמשך ונמשך, מציאות ודמיון משמשים בו בערבוביה, צירופי מקרים מניעים את עלילתו, ומהלכו עולה לריחוף גבוה מעל הקרקע מחד, ולאיבוד תחושת מרחב (ורטיגו) המוביל להתרסקויות תכופות לרצפה מאידך. ובסיומו, נותרתי מעט תוהה באשר ליכולתו של האדם להגביה עצמו מעל הקרקע, אולם מרוצה ביותר מציון הבגרות שלי באנגלית.
והנה, חלפו עברו השנים, ומצאתי עצמי, ככל האדם, מטלטל בסופה בין שמים לארץ, פעם פורש כנפיים ונוסק למרומי רקיעים ויצירה, ופעם מתרסק לתחתיות שאול, שתיקה ויאוש, ומתוך כך שבה וחזרה קושיה למקומה: שומה עלי להמשיך להטלטל באויר? האם לא די בכך שנפלתי וקמתי כבר פעם אחת? הרי כבר עברתי את המשבר, השלמתי את החסר, מיציתי את העצב, שבתי לחייך, ועכשיו שוב? מהתחלה?. קשיא.
אולם לא אלמן ישראל! שורת ספרים וסרטים קרצה מן המדף: קרא אותנו, צפה בנו, ותזכה לגאולה! קח איזו דרמה ממוצעת: גיבור, אהובה, חיים נחמדים ונורמליים, 2.1 ילדים, כלב, בית בפרברים, מכסחת דשא, ולפתע מציאות אכזרית מאיימת להשמיד את האידיליה – מלחמה מתקרבת, אהובה שבה מן העבר, מכשף רע שאסור לקרוא בשמו, טרוריסט אכזר, להקת דינוזאורים, עדת חייזרים מבחילים. אך אל דאגה חבר! מעט דם, יזע, מכות ופעלולים, והכל ישוב על מקומו בשלום, הגיבור ואהובתו ישובו לחיות את חייהם השלוים והנעימים, ילכו חבוקים לעבר השקיעה, באושר ועושר, עד עצם היום הזה, ואתה תכנס לקתרזיס, לחיים טובים וארוכים ולשלום.
אבל בכל זאת, משהו המשיך להציק, כי אצלי, איך נאמר, הסרט לא תמיד נגמר. החיים ממשיכים גם אחרי הכתוביות. וחזרה קושיה למקומה.
והנה, במעמקי תחתיות נצנצו פתע שוב ספריו של אוסטר, ומרתון קריאה, פתח שער לגאולה מחודשת:
פרופסור זימר, גיבור "ספר האשליות", מאבד את כל משפחתו האהובה בתאונת מטוס כבר בעמודים הראשונים של הספר. נסיונות ההתאוששות שלו לא צולחים, ורגע אחד לפני שהוא נוטל חייו בידיו ממש, מעורר בו סרט ישן חיוך, ורצון עז לחקור את גיבורו המסתורי של הסרט, שעקבותיו נעלמו בפתאומיות עשרות שנים קודם לכן. החיפוש מוביל את זימר למציאת משמעות, טעם ואהבה, אולם זו לא מחזיקה מעמד זמן רב, וחייו החדשים קורסים אף הם במערבולת של מוות, שריפה והשמדה. ומה עושה זימר? מצליח לחזור לחיים נורמליים ושפויים, מהם הוא מגיח רק כדי לספר לנו את סיפורו המטורף והכמעט בלתי מתקבל על הדעת.
בדומה לו, מרקו סטנלי פוג, גיבור "ארמון הירח", חי ברחוב לאחר שגורש מדירתו כי אפס כסף. מוכה רעב ובדידות, יתמות, יאוש ואבדן, הוא מסתובב ברחובות ניו-יורק ואוסף אוכל מפחי זבל, עד שפתע במקרה הוא פוגש אהבה חדשה, ועבודה חדשה, המשנות את כל חייו ונותנות לו משמעות וגילויים חדשים. אולם אידיליה זאת לא נמשכת זמן רב, ונסיבות טראגיות ימוטטו שוב את עולמו של פוג, יבריחו ממנו את אהבתו, ויקברו שוב את הגילויים החדשים. אולם גם ממעמקי קבר, מצליח פוג לקום על רגליו ולצאת למסע חיפוש וגילוי: “הגעתי לקצה העולם, ומעבר לו לא היו אלא אוויר וגלים. ריקנות שהגיעה ממש עד חופי סין. כאן אני מתחיל, אמרתי לעצמי, כאן מתחילים חיי" (עמוד 263).
ולאחר מרתון הקריאה, מצאתי עצמי שוב מהרהר ותוהה על אוסטר, כיצד יכול הוא לפגום כל-כך בדרמה הקלאסית והאהובה? כיצד יכולים אנו, הקוראים המסורים, למצוא נחמה, לתת אמון, בגיבור החוזר ומתרסק? שכן אם נפל הוא שוב ושוב, מי יתקע לידינו, שיזכה הוא שוב לרגעי אושר, לקצת נחת?
ואם בגיבורים נפלה שלהבת, מה נגיד אנו הקוראים הפשוטים?.
אולם נראה לי, שדוקא נקודה זאת, היא היא המנצנצת בי כמגדלור של גאולה. דוקא היכולת לקום שוב ושוב אחרי הנפילה השניה והשלישית, לחזור לחיים ולספר את הסיפור, דוקא היכולת למצוא בנקודות אלו, הספוגות ביאוש ובתחושת סוף את הכוח לקום ולהמשיך בחיים, היא הנותנת את הערך המוסף לגיבוריו של אוסטר וגם לנו. שהרי חיינו הפשוטים מלאים הם משברים ונפילות, עליות ומורדות, וכדבריו של יהודה עמיחי (שיר חתונה):
"אדם, בחייו, הבית הראשון נחרב
ולפעמים הבית השני נחרב. זה לא
כמו שקורה לעם שהולך לגלות,
זה לא כמו האלוקים שמעלה
את עצמו מביתו החרב אל תוך שמיו:
אדם בחייו צריך להשאר.”
אז מה אני לוקח מפול אוסטר?
שגם אם העולם נחרב בראשונה, ובשנית ובשלישית,
אדם בחייו צריך להשאר,
ואת סיפורו לספר.
(גאולה מחודשת – ניתן למצוא ביהדות וכן בספרי פול אוסטר: "מר ורטיגו", "ספר האשליות", "ארמון הירח", וכו', לגילאים 15-120, נדרשת השקעת זמן ומאמצים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה