"זכרו תורת משה עבדי"
הזמן אוזל, השנה עוד רגע נגמרת, והוא יודע שהוא ימות שם, בחוץ.
]ומה פירוש שאפילו מקום קבורתו לא נודע? אולי שלעולם הוא ישאר מרוחק, על ההר, בתוך הערפל, באוהל בודד מחוץ למחנה, נפרד תמיד מהעם - גם בחיים, גם במוות. הם לא יוכלו לעלות להשתטח על קברו, להתחנן שיבקש עבורם רחמים. עד כאן. מפה הם לבד[.
אז הוא מדבר ומדבר ומדבר, מנסה להספיק ללמד אותם את כל הלקחים שצבר ב-40 וקצת שנות מנהיגות - מנסה להעביר להם את דרך החיים היהודית, מלמד אותם את כל המצוות מהתחלה, והכל בנאום ארוך ארוך, ללא הפסקה (כשהם מאבדים ריכוז ומתעפצים, הוא מעמיד אותם על הרגליים). נאום של אדם, שכל ימיו שימש סופר הצללים של אלוקים, כתב בנאמנות כל מה שנאמר לו, לא החמיץ אף מילה, אף רווח, אף פסיק, אף תג, ועכשיו, בן 120 שנה, בערוב ימיו, סוף סוף מתפנה לכתוב אוטוביוגרפיה רוחנית של עם שלם (והמהר"ל, שהתחיל לכתוב בגיל 60, נראה לנו פתאום סופר צעיר, ילד ממש).
אז הוא מדבר ומדבר ומדבר, מנסה לגנוב עוד משפט, עוד פסוק או שניים לפני שהזמן יגמר, לפני שהשנה תכלה. משכנע אותם לחזור בתשובה, לבחור בדרך הנכונה, כדי שלא יפנו למוות ויתרסקו לתהום.
וכשעושים סיכום - צפים ועולים שוב כל העלבונות, כל הפרשיות הבלתי פתורות. כי כשהסופר מוכן להקריב עבור הדמויות הנכתבות הכל, מוכן אפילו למחוק את שמו שלו מן הספר (ולא רק מן הכריכה), ובלבד שהדמויות הנכתבות ימשיכו להתקיים, ימשיכו לחיות, מקבל כל עלבון כזה, כל פרשייה בעייתית, עומק אחר. כמו אומר הסופר לדמויות: אתם בראתם את הסיפור - אני רק כתבתי אותו, ובגללכם, הגיע הסוף לסיפור שלי עצמי, ומכאן אתם תצטרכו להמשיך לבד.
אבל בסיכומו של דבר, אחרי כל הצרות, והעלבונות, והכשלונות, הוא מעניק להם עוד נבואה אחת אחרונה לסיום, ואז, אחרי שהשנה מתחילה מחדש, הוא עוטף את ראש כל אחד ואחד בידיים גדולות וחמימות, מגויידות ומצולקות מלוחות אבן שבורים, מלטף את שערו בעדינות, ומעניק לכל אחד ואחד מהם את ברכותיו, בטרם הוא נפרד מהם סופית, עולה אל ההר, מסתכל לכל הכיוונים, וזהו.
סוף הספר.
(ומי כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בספר שלו?? נביא הוא היה, וגם סופר צללים, כך שלכתוב על המוות של עצמו זה לא דבר מופרך כל כך...ואולי היה זה יהושע שהמשיך את דרכו, ואולי אלוקים עצמו החליט לסכם את חיייו של הסופר הנאמן, ואולי, לרגע אחד קטן, התקבצו ובאו כל הדמויות הנזכרות בספר הספרים: מאדם הראשון, דרך מתושלח, שלושת האבות, ארבעת האמהות, ואפילו אתונו של בלעם, וכתבו יחד סיכום קצר, ממצה, לעיני כל ישראל.)
ועכשיו צריך להתחזק, ולהתחיל הכל מהתחלה.
(ספר דברים, משה רבינו - מפי הגבורה, 34 פרקים. שמחת תורה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה